עושה רושם כי החיתול החד פעמי היה אתנו מאז ומתמיד אבל האמת היא שהוא המצאה חדשה מהמאה העשרים. פעוטות נפרדו בעבר מחיתול הבד והיום מהחיתול החד פעמי כחלק מתהליך התפתחותם. עם זאת נראה כי למעבר לחיתול חד פעמי, כחלק מהחיים המודרניים, יש השפעה על הגיל שבו עוברים הפעוטות לעשיית הצרכים בשירותים.
בתרבויות שונות משתמשים בשיטות שונות לצורך מעבר זה כשעיקר ההבדל הוא בין מדינות המערב המפותחות לבין המדינות המתפתחות. בנוסף במדינות המתפתחות קיים הבדל בין אזורים כפריים ומרוחקים לבין ערים.
ישנן שתי דרכים מרכזיות לליווי התהליך אחת הנהוגה בעולם המערבי: שיטת ברזלטון- הדרגתית ומכוונת ילד. השנייה נהוגה בעולם השלישי: שיטת אזרין ופוקס- אימון נמרץ.
השיטות מתייחסות לתהליך עשיית הצרכים במקום מוגדר אבל גם משקפות התייחסות של חברה לגידול ילדים. מחקרים שונים מראים כי התהליך מושפע מצורת החיים ומהתרבות המקומית
בשיטת האימון הנמרץ המטפל מחזיק את התינוק כשרגליו מקופלות מעל למקום שבו היה רוצה שהתינוק יעשה את צרכיו בכל פעם שהוא מרגיש שיש צורך, בנוסף הוא משמיע קולות מסמנים כמו "פשששש". מחקרים שנעשו בשבטים אפריקאים הראו כי תהליך עשיית הצרכים במקום המיועד לכך המסתמך על שיטת האימון הנמרץ מתחיל בגיל שבועיים שלושה ומסתיים בגיל חמישה שישה חודשים. מחקרים שנערכו במדינות אחרות כמו סין, הודו, תאילנד ומרכז ודרום אמריקה מצאו כי באזורים הכפריים והמרוחקים משתמשים בשיטה זו ומתחילים בערך בגיל ארבעה חודשים ומסיימים את התהליך בסביבות גיל שנה. ניתן להבין כי בשיטה זו התינוק והמטפל נמצאים יחד לאורך היום ולהמצאות זו יש חשיבות בהצלחת התהליך.
מאחר והדרך שבה נגמול את הפעוט מחיתול מחובר ומתקשר לדרך החיים שאנו חיים ולתרבות אליה אנו משתייכים, רובנו נגמול את הפעוט בשיטה ההדרגתית והמכוונת לילד, בשיטה זו התהליך יחל בסביבות גיל 18 חודשים כאשר לפעוט יש יכולת לשלוט בעצמו על הסוגרים. כדי להחליט מתי להתחיל את התהליך חשוב להיות קשובים לסימנים אותם מראה הפעוט באופן כללי: היכולת לתקשר ולהראות את רצונו, היכולת להבין ולבצע הוראות פשוטות, היכולת לחכות, התייחסות של הפעוט לתחושות של רטיבות ואי נוחות וכן היכולת להתיישב באופן עצמאי.
בנוסף נתייחס לסימנים לבשלות לגמילה – הפעוט מסמן לפני או אחרי שעשה בחיתול, מנסה לחקות אחר שהולך לשירותים, מגלה עניין בסיפור שעוסק בנושא או בהורדת החיתול בעצמו.
במהלך התהליך על המטפל לקחת בחשבון שמדובר בתהליך ולכן יתכנו "פספוסים", עליו להיות לצדו של הילד, להאמין ביכולותיו וללוות אותו עד להיותו עצמאי בנושא. כדאי ונכון לשתף את כל מי שמלווה את הפעוט (משפחה מורחבת, מסגרת חינוכית) בתהליך ולדאוג לשיתוף פעולה ולקו אחיד.
ולאחר כל זאת ממליצה לזכור שאנחנו מלווים את הילד בתהליך שבו ילמד, מעבר לגמילה, על שיתוף פעולה, על היותו חלק מחברה ועל יכולותיו כך שהצלחה תגרום לתחושת סיפוק גדולה לכולם.
בהצלחה!
ד"ר גלית זנו מנהלת פדגוגיה ומו"פ רשת "התחלה חכמה".